הוצאות לימודים ,השתלמויות ורכישת ידע

הוצאות לימודים ,השתלמויות ורכישת ידע והשכלה נוספים, יוכרו כהוצאות מוכרות למס, אם נועדו לצורך ייצור הכנסה ובבחינת שמירה על הקיים, כלומר קיימת רלבנטיות ישירה של הלימודים לתחום העסוק של הלומד ולייצור ההכנסה השוטפת בשנת המס, בבחינת שמירה על הקיים.

מבחנים לזיהוי הצורך העסקי בלימודים והשתלמויות

1. 1. מבחן ההוצאה העסקית לעומת הפרטית – האם הלימודים חיוניים לצורך מילוי תפקידו של העובד (בהנחה שהתשובה למבחן הראשון מורה שההוצאה היא עסקית)
   2. מבחן ההוצאה הפירותית לעומת ההונית – האם ההוצאה עסקית יוצרת "נכס חדש" או משפרת "נכס קיים
   3. מבחן נוחות המעביד לעומת נוחות העובד – ראייה אובייקטיבית מנקודת ראותו של העובד "הסביר". תיבחן לגבי העובד השכיר טובת ההנאה הפרטית או העסקית שהפיק מלימודיו. היה וההוצאה מועילה בעיקרה לעבודתו של העובד, הטבה ניכרת העולה על ההטבה המוקנית לעסק/למעביד, הרי שגם אם המעביד התנער מהצורך בה ובמימונה, מן הדין להתירה בניכוי לעובד.
   4. לימודי השתלמות שנועדו לשמר את רמת הידע והרמה המקצועית של המשתלם – כגון: השתלמויות לעדכונים מקצועיים שוטפים, לרכישת ידע נוסף לגבי תחומי פעילות קיימים ולצורך הרחבתם, במידה שאינה משנה את תחום הפעילות העיקרי. לימודים לצורך שמירת רמתו המקצועית של אדם הנם לצורך שמירה על הקיים, ולכן מדובר בהוצאות מוכרות, גם מהכנסת עבודה של שכיר, ככל שמדובר בלימודים שהנם רלבנטיים ליצירת ההכנסה של אותו לומד.

הוצאות השתלמות מקצועית שאין בהן רכישת מקצוע חדש

1. 1. הוצאות השתלמות שלא לשם העיסוק או העבודה אם מדובר בהוצאה שהיא פרטית ומנותק ממקצועו של העובד ההוצאות אינן מוכרות.
   2. לימודים לצורך רכישת תואר או רישיון לימודים אקדמאים לרכישת תואר ראשון או תואר שני אקדמי, או רכישת רישיון עיסוק, כגון: ראיית חשבון, יועץ השקעות וכיוצא בזה. הוצאות ללימודים כאלו לא יוכרו בניכוי, בהיותן הוצאות שנוצרו בתקופת טרום קבלת ההכנסה והן בבחינת נכס שעתיד להניב פירות הכנסה בעתיד. מדובר בלימודים לרכישת מקצוע חדש או להעלאה מהותית של הרמה המקצועית הקיימת. במקרה כזה, ההוצאות ללימודים הנן הוצאות לרכישת נכס חדש ולא בגדר שמירה על נכס – הון קיים.
   3. הוצאות לימודים של עובדים שכירים המשולמות על ידי המעביד האם הלימודים חיוניים למילוי תפקידו ? והאם גורמת ההטבה שבלימודים הנאה ניכרת לעובד העולה על ההנאה הנגרמת למעביד ? ככל שהתשובה לשאלות אלו היא חיובית הרי הוצאות הלימודים לא ייחשבו כטובת הנאה לעובדים והמעביד יוכל להכיר בהוצאות הלימודים כהוצאות מוכרות, בלא שהעובדים יחויבו במס על שווי טובת ההנאה מהם. אולם, אם הלימודים הנם בעיקרם לטובת העובד, יש לראותם כהוצאות שכר לכל דבר ועניין.

1. 1.  השתלמויות מרוכזות של מעבידים עבור עובדיהם – יוכרו כהוצאות מוכרות, לרבות דמי הלינה והאירוח באופן סביר. אולם, באם כלולות בהוצאות אלו, גם הוצאות לאירוח בני המשפחה של העובדים או הוצאות שאינן ישירות לצורכי ההשתלמות, כגון: מופעים וטיולים – לא יוכר החלק שאינו לצורך ההשתלמות באופן מובהק כהוצאות מוכרות.
   2. השתלמויות בחו"ל – יוכרו כהוצאות מוכרות, לפי הקריטריונים האמורים לעיל ולפי הקריטריונים להתרת הוצאות של נסיעות לחו"ל  (ראה תקנות מס הכנסה (ניכוי בהוצאות מסוימות), התשל"ב – 1972).